נסעתי לפולין עם משלחת בית הספר. בפעם הראשונה עמדתי מול שרידי הזוועות. מה שנגע בי ובתלמידים יותר מכול היו הסיפורים האישיים. אני דור שני להורים שעלו מרומניה אחרי המלחמה. בעקבות המסע הרגשתי צורך לספר את הסיפור של ההורים שלי ולכתוב את זכרונותיי כילד להורים ניצולי שואה, כילד שהפך לנער שהפך למבוגר במושבה גרמנית בארץ ישראל. אבי נולד ביאש שברומניה, היה ברכבת המוות ולאחר מכן בעבודות כפייה. אמי נולדה בסוצ'בה שברומניה, נלקחה לטרנסניסטריה, שם איבדה את רוב משפחתה. אלוני אבא, המושבה הגרמנית בה גדלתי, היא מושבה של ניצולי שואה מרומניה. אנחנו הילדים גדלנו בצל העול הכבד אותו הביא דור ההורים מהמלחמה. המופע מבוסס על סיפור אמיתי, הדמויות המוצגות בו, ניצולי שואה מרומניה שהחיבור היחיד ביניהם הייתה המלחמה, הן מהעיניים של ילד. הדור השני במופע מוצג לא רק דרך הסיפור האישי שלי אלא גם של אחי, שנינו מצאנו מזור לאווירה ולמועקה הכבדה שהייתה בבית דרך אומנות. בין הסיפורים שזורים שירים שנכתבו גם הם על ידי והולחנו על ידי אורי בר. מלבד הסיפורים והשירים מלווה המופע כולו במולטימדיה - ציורים ואיורים של אח שלי, ראובן לבב, צייר שחיי באמסטרדם וזכה בפרס אירופה לציור, ושלי, אני גם מורה לאומנות פלסטית, וקטעי ווידאו ארט שיצר מוטי בן צור בהם מנגנים אבי סינגולדה בגיטרות ולאה גדייב ספקטור בכינור. את המופע ביימה דורית לבב שני, מורה לתיאטרון. עם גיטרה ביד ובלי עכבות אני מישיר מבט אל נבכי נפשי וחושף בפני הקהל חוויות ילדות ובגרות באלוני אבא, בבית רדוף זיכרונות הימים ההם. המופע חושף גם את השפעת תקופת השואה על הילדות של הדור השני, אלא שנולדו אחרי, אבל חיו למעשה ביום יום את השלכותיה של השואה.